תורה ברשת
Torah of the Baal Shem – Kedoshim
הרב יהושע וויסברג
השיעור הועבר ע"י הרב יהושע וויסברג
שיעורים נוספים של המרצה ניתן למצוא כאן

I had an unusual, though typically Jerusalem experience with a hassid at a shuk café over Pessach. I took an hour off one chol hamoed morning to tackle a section of the sefer haBesht over coffee. Over my shoulder someone commented, “You seem very taken with the book. I wonder what you see in it.” I turned around to see a Hassid clearly more interested in what I was reading than in his coffee.

It turns out he is a Slonimer Hassid who moved to America and was back for a brief visit (Meah Shearim Hassidim don’t frequent cafés). We exchanged stories about Slonim, and about the Besht. As I got up to leave he said, remember; Hassidut isn’t about religion. It is about life. Religion lies within life, not next to it.

I had been reading two teachings (below) that teach precisely that; whether we recognize them or not, the fundamental experiences of specifically religious life (ahava, yira, emunah, for example) are planted deep within us. And they manifest themselves all the time, though often in ways that we don’t consider “religious” at all. One could spend a life time looking for “yirat shamayim” only to find that it had been active and yet unrecognized in our lives all along.

Part I is develops this theme in the context of yirat shamayaim. We have encountered this idea before, but it is powerful enough to warrant a revisit. If it is too familiar, skip to part II.

Part II is about tochecha.

I Yirat Shamayim

The source for this teaching (1 below) is an agada (Brachot 28b) in which Rabban Yochanan ben Zakkai blesses his students,

“you should have yirat Shamayim as you have fear of men. When a person does an aveira, generally he thinks, ‘I hope no one sees me’”.

Rabban Yochanan cautions his students against misunderstanding their righteousness as the yirat shamayim to which they should aspire. Mostly, he implies, you are afraid of being caught by people, not G-d. It is possible to go beyond that, but not easy.

In the Besht’s reading, however, Rabban Yochanan doesn’t imply two parallel experiences –one of man one of G-d, but one experience enclothed within another. The fear of G-d is present within us and expresses itself all the time. Only it is in disguise, unrecognized. Unless we develop sensitivity to it, fear of G-d will manifest itself in our fears of other people’s opinions.

Somehow we all know we are being watched. Regardless of whom we think is actually watching. The question for the Besht is whether we are willing to look into our fears more deeply, trusting that there is something Holy at its core, and to find who really is watching , who is מציץ מן החרכים, peeking through the lattice.

The Besht challenges us to hear what whispers within our fear of other people’s opinions. When we are afraid of being caught what is it that we are really afraid of? Trust that fear, he teaches, and look for its source.

II Tochecha

Masechet Taanit tells the following story about a Rabbi, an ugly man and tochecha.

R’ Elazar bar Rabbi Shimon of Migdal Gedor was returning from his Rabbi’s home. He rode his donkey along the river bank, full of joy, and full of himself for all the Torah he had learned. Along the way an exceptionally ugly man greeted him.

Rabbi Elazar didn’t respond, but said, “what an ugly man, perhaps all the men of your town are so ugly.” “I don’t know,” responded the ugly man, “but you should let the artist who made me know that his work is so ugly.”

Rabbi Elazar realized how he had done a terrible thing, descended from the donkey and asked forgiveness. But the ugly man refused, “I won’t forgive you until you go to the artist who created me and let him know that his work is ugly”.

The Rabbi followed the ugly man along the river bank. As they approached the Rabbi’s home, a crowd of people came out to great him. The ugly man asked, “whom are you greeting?” The crowd pointed to Rabbi Elazar.

If it is him”. The ugly man said, “there shouldn’t be many (‘yirbu’ –pun on ‘Rabbi’) of him”. And he told them the whole story.

Even so”, the people begged, “forgive him, for he is great in Torah”. The ugly man agreed on condition that the Rabbi would undertake not to be so rude again.

In response Rabbi Elazar gave a drasha: be flexible as a reed and not stiff as a ceder –for it is from the reed that we make the quill with which we write Torah, Tefillin and mezuzot”. (Taanit 19b-20a -source 3 below)

The story of the ugly man follows a series (kovets) of teachings about the ways in which blessings contain curses, and curses blessings. The idea is central to masechet Taanit’s larger task of drawing us from a focus on what we receive to the relationship with the One who gives. On the face of things, Masechet Taanit deals with prayers of great need, but it teaches us the act of asking is ultimately more about our relationship with the person (or G-d) whom we petition, and less about what we ask for and whether we get it. The theology of masechet Taanit is more about our needfulness than about our needs.

The agada begins with Rabbi Elazar’s exceptionally ugly, arrogant exterior. He is so full of himself that he mocks a man whose external ugliness reflects his own moral state.

The ugly man in return refers R Elazar to the Source not the product: You are distracted by me, but have a look at where I come from. Can you reconcile how you see the world with what you know to be true about its source? And he refuses to back down; you can’t paper this over because really do need to take this up with G-d. It really isn’t about me, and you have a problem.

At first, the willingness to forgive a Rabbi because of his Torah seems outrageous. But perhaps the people understand precisely what the ugly man is getting at, and what Rabbi Elazer still needs to learn -that the very source of his pride could also be the source of his greatness. If he can learn to overcome his arrogance, and instead to tap into the greatness that lies behind it, Rabbi Elazer will become a great man. Attention to the source will help him grow.

The community trusts Rabbi Elazer because they trust his Torah. They trust his Torah because they see its Source. There is risk in that trust, but in this case it succeeds. Rabbi Elazar sees that it is with the flexibility, softness, and responsiveness of a reed, not the proud stiffness of a ceder that will allow him to write his Torah.

In a sense, the teaching is similar to the teachings on yira above, and also to a teaching on ahava (source 2 below) which points out that just as love connects us to life itself; to ourselves, to others, and to G-d, so too it can manifest itself through incest and forbidden relationships. Recognizing the terribleness of the manifestation shouldn’t obscure the fact that the source is true. In fact, attention to the source may be able to redeem the fallen.

The following sources (from the Besht) reflect on different aspects of tochecha, and are conceptually related to the agada from Taanit:

Source 4 is about the importance of intention in giving tochecha. One who has his own self esteem or profit in mind may be right about the criticism but will just bring destruction with the rebuke. One who is able to find love for the person she is rebuking, will awaken G-d’s love for him.

Source 5 refers us to R Shimon bar Yochai, who destroyed the world around him with his rebuke (Rabbi Shimon in the agada is an analogy for Elijah the prophet who too almost destroyed the world around him, and who ultimately could not grasp the responsibility to rebuke from love). What Rabbi Shimon was missing, explains the Besht, was an understanding that he himself was inherently part of the world (and the problem) he perceived in others. The ability to cast onself as a character within the world, and not as judge from beyond, is what makes for the ability to offer true rebuke.

Source 6 is an anecdote of the Besht telling a student not to rebuke. He was simply unable to identify with the sin and the sinner. However holy one may be, one may not rebuke until one is capable of feeling the situation of the sin,

And source 7 seems somehow the fabric on which the whole series is printed: the idea that G-d is the shadow of our hand –He acts in the world through the work of our hands. We awaken and direct His presence. We reveal it.

Sources

1.  קדושים אות י.

יג. בשם הבעל שם טוב זלה"ה נשמתו בגנזי מרומים, על פסוק (שיר השירים ב', ט') משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים, שהבורא ברוך הוא משגיח מן החרכים, פירוש מצמצם יראתו על האדם שהולך לעבור עבירה בסתר, שכל שעה נדמה לו ומתיירא שלא יראנו אדם, ומדמה בדעתו, ומתיירא כאילו אחד רואה עליו בעד החלון ומציץ מבין החרכים, ועל ידי זה נופלת עליו היראה כאילו אחד רואהו, ואינו יודע כי כביכול היראה עליונה מצמצמת את עצמה לזה האדם שישוב ויפרוש מן העבירה, מחמת גודל רחמנותו יתברך שמו על האדם מצמצם יראתו כביכול על האדם הזה בשפל המדריגה כזו, שעל כן אמר רבי יוחנן בן זכאי לתלמידיו יהי רצון שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם, תדע כשאדם עובר עבירה אומר ולואי שלא יראני אדם (ברכות כ"ח ב), שהכוונה הוא כאמור, שהיראה עליונה מצמצמת אל האדם בשעה שהוא פורש לעבירה, ומתלבשת אליו ביראת בשר ודם, ונדמה לו כאילו בכל שעה אדם רואהו בעד החלון, ואם היה לו דעת ואמונה שיאמין שה' יתברך מעורר עליו היראה העליונה להפרישו, אך שהוא מלובש ביראה חיצונית שלא יראנו אדם, היה נקל לו להחזיק ביראת ה', מאחר שנתעורר עליו היראה מלמעלה, ושיפשוט היראה מלבושין החיצונים ולתפוש העיקר לירא מה' יתברך ולפרוש מהעבירה: (מאור עינים פרשת בראשית ופרשת פינחס)

2. האהבה המלובשת פרשת קדושים כהכז

כה. ואיש אשר יקח את אחותו וגו' חסד הוא וגו'. אמר הבעש"ט, ואיש אשר יקח את אחותו חסד הוא, הנה מי שהולך אל הערוה רחמנא ליצלן, הלא הוא מחמת אהבה שבו, הלא האהבה ההוא חסד הוא, המדה שבבורא יתברך שמו, ועתה עושה בזה רעה, ומוריד את האהבה כביכול במקום מטונף: (מאור עינים פרשת מקץ, שמיני, ופרשת שלח)

כו. מבואר אצלינו במקום אחר בשם הבעל שם טוב נשמתו בגנזי מרומים, כי האהבה המלובשת בעריות הוא בבחינת נובלות מן האהבה העליונה, בכדי שעל ידי זה יוכלו לבוא לאהבת ה', שמבלעדי זאת לא יתעורר בו המדה ההוא, ועל כן אמרה התורה, ואיש אשר יקח את אחותו, ונמשך למטה עם אותה המדה, איך לא נתן דעתו להבין, כי חסד הוא, פירוש, שהוא נובלות ממדת החסד העליונה, בכדי שעל ידי זה יהיה לו בנקל לבוא לאהבת הבורא ברוך הוא, ואדרבה על ידי זה נמשך למטה, ומכריח כביכול רצון וכוונת הבורא ברוך הוא לשנותו וד"ל, ואין לך פגם גדול יותר מזה חס ושלום: (מאור עינים פרשת פינחס)

כז. נודע מרבינו הבעש"ט זלה"ה מה שאמר על פסוק ואיש אשר יקח את אחותו חסד הוא, פירוש, שזה בא מבחינת מדת חסד עליון, אך בהשתלשלות למטה הוא אהבה נפולה בתאות ניאוף כנודע, והנה התיקון הוא להעלות האהבה הנפולה הזו אל שורשה למעלה לבחינת שורש חסד עליון ממקום שבאה,

לכן ערות הארץ בגימטריא חס"ד במלואו חי"ת סמ"ך דל"ת וכו', עיין שם באריכות, והנה עיקר הכל הוא להאמין ולידע שמלא כל הארץ כבודו, ועל ידי זה הוא מלא פחד ורתת, ונתבטל ממנו כל בחינת הרהור רע וכו': (שפת אמת בערזאן פרשת וישב)

3. מסכת תענית, דף כ יט עמוד ב –כ עמוד א

תנו רבנן: לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז. מעשה שבא רבי אלעזר ברבי שמעון ממגדל גדור מבית רבו, והיה רכוב על חמור ומטייל על שפת נהר, ושמח שמחה גדולה, והיתה דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה. (דף כ עמוד ב) נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר. אמר לו: שלום עליך רבי! ולא החזיר לו. אמר לו: ריקה, כמה מכוער אותו האיש! שמא כל בני עירך מכוערין כמותך? אמר לו: איני יודע, אלא לך ואמור לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית. כיון שידע בעצמו שחטא ירד מן החמור ונשתטח לפניו, ואמר לו: נעניתי לך, מחול לי! – אמר לו: איני מוחל לך עד שתלך לאומן שעשאני ואמור לו כמה מכוער כלי זה שעשית. היה מטייל אחריו עד שהגיע לעירו. יצאו בני עירו לקראתו, והיו אומרים לו: שלום עליך רבי רבי, מורי מורי! אמר להם: למי אתם קורין רבי רבי? – אמרו לו: לזה שמטייל אחריך. אמר להם: אם זה רבי אל ירבו כמותו בישראל. – אמרו לו: מפני מה? – אמר להם: כך וכך עשה לי. – אמרו לו: אף על פי כן, מחול לו, שאדם גדול בתורה הוא. אמר להם: בשבילכם הריני מוחל לו. ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן. מיד נכנס רבי אלעזר בן רבי שמעון ודרש: לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז, ולפיכך זכה קנה ליטול הימנה קולמוס לכתוב בו ספר תורה תפילין ומזוזות.

4. הוכח תוכיחקדושים אות יד

הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא. תלמידי חכמים ראשים מוכיחים את העם בשער בת רבים, צריך ליזהר בתוכחת מוסר שיאהב אותם, ומצד אהבה מוכיחם, כמו אב האוהב את בנו שחרו מוסר, וכמו שכתוב (משלי ג', י"ב) כי את אשר יאהב ה' יוכיח, וכיוצא בזה,

אבל אלו שרוצין להתגדל חס ושלום על ידי זה, וכיוצא בזה, כגון להנאת ממון וכיוצא בזה, שאינו לשם שמים, ומעורר בקול, וכמו ששמעתי פירוש הכתוב (תהלים מ"ב, ד') היתה לי דמעתי לחם, ושמעתי ממורי שחס ושלום על ידי זה וכו' וחס ושלום גורם מדנים בין ישראל לאביהם שבשמים, וכמו שזכרתי בביאור וידבר העם באלהים ובמשה וגו' וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים (במדבר כ"א, ה' – ו'), שהם שני מיני מוכיחים,

והוא על פי משל ששמעתי ממורי ששלח המלך בנו יחידו מעל פניו, ושלח את שני עבדיו, וחזר אחד והלשין הבן אל אביו וכו', והשני אמר גם כן כדברים האלה, רק שדיבר מצד שהיה צר לו בצער המלך ובנו, שנשלח מעל פניו זמן רב, עד שנשכח ממנו נימוסי המלכות, וכל מכבדיו הזילוהו, ואז נתמלא המלך רחמים וכו', כך יש מוכיח בשער שמדבר בגנות ישראל, וחס ושלום גורם על ידי זה קטרוג נחש הקדמוני וכו', וזהו שאמר וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים, ששורפים בארס שבפיהם וכו' יעוין שם, ואם כן פיו ולבו אינן שוין, שמכוון להנאתו ואומר בפיו שעושה למען כבודו יתברך שמו, וחס ושלום גורם רעה כאמור, שנית שמלבין פני חבירו ולא את עצמו, שנאמר ולא תשא עליו חטא שהוציא עצמו מהכלל, ובאמת שצריך לכלול את עצמו עמהן וכמו שכתבתי הוכח לעצמך כשתוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא וכו': (תולדות יעקב יוסף פרשת קדושים דף ק"ג ע"ד ודף ק"ד ע"א)

5. קדושים אות טו

טו. הרוצה לפתוח פיו במוסר יש לחוש שידבר סרה על ישראל, כמו בצאת רבי שמעון בן יוחאי מן המערה בכל מקום שהיה מסתכל היה וכו', ויצא בת קול חזרו למערה וכו' (שבת ל"ג ב), אך כשיתן לב וישא קל וחומר בעצמו מה הוא שיושב על הספר מכל מקום בצאתו מהספר וכו', וזהו שאמרו (סוטה ב' א) אין מזווגין לאדם אשה אלא לפי מעשיו, אין להתרעם על דורו כי הוא עצמו הגורם, וזהו שאמר הוכח לעצמך ואחר כך תוכיח לחבירך, ובזה לא תשא עליו חטא להשליך עליו החטא ולהוציא את עצמו מהכלל, רק ישתף את עצמו עמהן: (תולדות יעקב יוסף ריש פרשת וילך דף ר"ד ע"ג)

6. קדושים אות טז

טז. אמר הותיק איש אלוקי הריב"ש, לצדיק אחד בדורו, שהיה מוכיח לרבים, ואמר לו איך אתה יודע להוכיח, כשכל ימיך אינך יודע מהחטא וגם אין אתה מעורב עם הבריות שתדע מהחטאים שלהם: (אמתחת בנימין קהלת בראש הספר)

7. הצל כנגדו קדושים אות כא

כא. ואהבת לרעך כמוך וגו'. פירוש הפסוק ואהבת לרעך, שכמו שאתה תתנהג עם רעך באהבה ואחדות, כמוך אני ה', שאני ה' אהיה כמוך, והוא בסוד ה' צלך (תהלים קכ"א, ה') שנתבאר בדברי מרן אלוקי הבעש"ט, שכמו שאדם מתנהג למטה עם חבירו ורעו, באהבה ובמדות טובות, וכך יתנהג עמו מלך עליון, וכמו הצל, שכל תנועה שאדם עושה כך עושה הצל כנגדו, כן הוא יתברך עם האדם, וזהו ואהבת לרעך, כי כמוך אני ה', להתנהג גם עמך באהבה וכל טוב: (

שיעורים נוספים ניתן למצוא בקטגוריות הבאות: חסידות
תאריך העלאה:כ״ז בניסן ה׳תשע״ו
05/05/16
צרו איתנו קשר גם באמצעות הוואטצאפ