תורה ברשת
הנמען של סיפור ההגדה הוא הישראלי ולא המצרי
הרב שי נווה
השיעור הועבר ע"י הרב שי נווה
שיעורים נוספים של המרצה ניתן למצוא כאן

מיהו הנמען העיקרי של סיפור יציאת מצרים שבספר שמות? נראה לי שהתשובה המובהקת היא – פרעה, החרטומים והמצרים. עם ישראל אמנם מגורש ממצרים לאחר מכת בכורות, אך בהחלט אפשר לומר שקשיות ליבו של פרעה והמפגשים בין משה ואהרון לבין פרעה והחרטומים עומדים במרכז העניינים. היהודים ברקע.

אך בליל הסדר אנו מבקשים להתמקד ב'יציאת מצרים ואנחנו', המכות והניסים נדחקים לשוליים והעיקר הוא מה שעבר עלינו- העינוי והעבדות, גילוי השכינה ויציאת מצרים ובעיקר, המחויבות שלנו לברית, להיות ממשיכיה ונושאיה, זה העיקר של ליל הסדר.

 לקראת סוף המגיד מובאת הדרשה הבאה:

רַבִּי יוסֵי הַגְּלִילִי אומֵר: מִנַּיִן אַתָּה אומֵר שֶׁלָקוּ הַמִּצְרִים בְּמִצְרַים עֶשֶׂר מַכּות וְעַל הַיָם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּות? בְּמִצְרַים מַה הוּא אומֵר? וַיאמְרוּ הַחַרְטֻמִּים אֶל פַּרְעה: אֶצְבַּע אֱלהִים הִוא (שמות ח טו) , וְעַל הַיָּם מה הוּא אומֵר? וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָד הַגְּדלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַים, וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה', וַיַּאֲמִינוּ בַּיי וּבְמשֶׁה עַבְדו (שמות יד לא). כַּמָה לָקוּ בְאֶצְבַּע? עֶשֶׂר מַכּות.
אֱמור מֵעַתָּה: בְּמִצְרַים לָקוּ עֶשֶׂר מַכּות וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּות.

רבי יוסי הגלילי מתאר יחס של 1 ל 5 בין המכות במצרים לבין המכות על הים. אך מה מבקש לומר לנו רבי יוסי הגלילי? במצרים הוא אומר 'ויאמרו החרטומים'… ועל הים הוא אומר 'וירא ישראל'…

היחס של 'פי חמש' נגזר מכך שבמצרים הנמען הוא המצרים ועל הים הנמען הוא ישראל. רבי יוסי הגלילי מדגיש שכל עוד הסיפור הוא רק על הכוח שהופעל על המצרים, המכות, ההתרשמות של החרטומים וכד', אז זו 'אצבע אלהים'. אך כאשר אנו מדברים על האמונה של עם ישראל, על יראת השם שלהם, זוהי לא אצבע אלא יד שלמה (וכדאי להעיר כאן בפשוטו של מקרא שיש לשון נופל על לשון- 'וירא ישראל'- 'וייראו העם', הראיה של העם מביאה אותם ליראה, אך אצל החרטומים הכל מתחיל ונגמר בראיה שנעצרת על ידי הלב הקשה ולא מתממשת כיראה).

היחס של אחת לחמש מדגיש לנו עד כמה מרכזי צריך להיות העיסוק שלנו במסורת שלנו, בברית, בנאמנות וביראה ולא במכות. בסיפור הישראלי ולא בסיפור המצרי.

עניין זה מודגש גם בכך שבעקבות המשנה (סוף פסחים 'ודורש מארמי אובד אבי עד שיגמור כל הפרשה כולה') אנו לא מספרים את סיפור יציאת מצרים באופן ישיר מספר שמות, אלא דרך דרשה על פסוקי מקרא ביכורים (דברים כו), 'ארמי אבד אבי וגו''.

המוקד של הסיפור בספר שמות הוא 'מכות מצרים', אך המוקד במקרא ביכורים הוא הישראלי. המפגש בין איש השדה לבין איש המקדש, בין איש העמל והמעש לבין איש הרוח.

החקלאי שאליו פונה ספר דברים, זה שחי בארץ ומתפרנס מיגיע כפיו, זה שלא מן יורד לו מן השמים וענני הכבוד לא מגנים עליו, זה שעלול לומר 'כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה', זה שעלול לשכוח את השם הנותן לו כוח לעשות חיל. החקלאי הזה צריך להגיע למקדש עם ראשית פרי האדמה, הוא צריך להזכיר ולברר לעצמו מניין הוא מגיע ולאן הוא הולך. הוא/אני נדרש לעלות אל הפסגה (בהר הבית) ולהשקיף אל ההיסטוריה, ולבחון האם הוא עדיין 'חלק מהסיפור' ההוא של יציאת מצרים. ובעצם כמו שכתוב בהגדה 'בכל דור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים', לא במובן של דמיון מודרך- לדמיין עצמו עם קיטבג על הגב וכדומה, אלא לראות את עצמו כממשיך הברית ההיא.

האתגר הוא גדול- לא רק לראות את עצמי כממשיך הברית ההיא, אלא בעיקר להבין מה תובעת הברית הזו ממני עכשיו. כיצד מתרגמים את המחויבות והנאמנות הזו לחיינו ולימנו. כיחידים וכחברה.

זכינו ובדורות האחרונים עמנו נגאל בשלישית, יצאנו מעבדות לחירות ושבנו אל עצמאותנו, אך מהי המשמעות של זה, וכיצד הברית והחירות הישראלית באות לידי ביטוי במדינת היהודים, ובחברה האזרחית, ובכלכלה וכד', דומה שאנו עדיין מחפשים את המסלול לצעוד בו.

הלוואי ונדע לתרגם את המראה הזה של 'לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים'.

חג שמח

ש

שיעורים נוספים ניתן למצוא בקטגוריות הבאות: חגים
תאריך העלאה:כ״ה בניסן ה׳תשע״ו
03/05/16
צרו איתנו קשר גם באמצעות הוואטצאפ