תורה ברשת
Torah of the Baal Shem – Tazria
הרב יהושע וויסברג
השיעור הועבר ע"י הרב יהושע וויסברג
שיעורים נוספים של המרצה ניתן למצוא כאן

 

Due to the limited sources on parshat Tazria in the Sefer haBesht, I am sending a collection of five teachings on ענוה, humility (loose translation below, followed by Hebrew original). In the Hssidut chabura, each one seemed enigmatic to us, counter intuitive in some way, raising more questions than it answers. I hope they inspire some thought and discussion.

  1. Once there was a king who sent two sons out into the world. The first he sent with great honours, the second he sent with ignominy in order that he should learn humility. The first son conquered lands, but the second conquered many more with his humility than did the first with honour and wars.

  2. There was once a king who wanted to live forever. His doctor instructed that he distance himself from arrogance. The problem was that the king grew proud of his humility. ‘Where can be found such a great and humble king as I?’ This continued until a greater king appeared and showed him how to be a king on the outside and humble within.

This explains the verse “the Lord reigns, He is robed in gaava [literally: pride]”. Is pride not a bad character trait? It is, but in order to rule G-d (merely) “robes” himself in pride.

  1. The Besht taught that arrogance holds us back from reaching the level of the Tannaim and Amoraim. “Atsvut” (bitterness and depression) too is born of pride. For once a person thinks of himself as someone greater than he is, he falls into depression over his inability to be whom he believes he is. He believes he should have greater enthusiasm (for G-d) than he does.

  2. The Besht explained that pride is worse than sin. Regarding sinners it is written, “He who dwells among them, even in their impurity”. Referring to the proud, however, He said, “he and I cannot live in the same world.”

  3. And so I heard that the Besht preferred the company of sinners who knew they were sinners to the scholars who knew they were scholars.

מקורות

  1. פרשת מצורע, אות ד'. עוד שמעתי ממורי ביאור מוסר הכנעה נגד הגאוה, למלך שהיו לו שני בנים ושלח את האחד למדינה אחת בכבוד, והאחד שלח בבזיון, כדי שילמד הכנעה וענוה, וכך היה, עד שאחר כך כבש זה עם הענוה יותר מדינות ממה שכבש חבירו על ידי כובד מלחמה, והוא על ידי מעשה רב, ודברי פי חכם חן: (תולדות יעקב יוסף בסופו דף ר"ט ע"ב)

  2. ב. משל ששמעתי ממורי זלה"ה, מלך אחד ביקש רפואה שיחיה לעולם, ונתנו לו רפואה להרחיק הגאוה וכו', וכל מה שנהג ענוה ביותר נכנס בלבו גאוה יותר, שהוא מלך גדול ועניו ביותר, עד שבא רבו אצלו ולמדו לנהוג מלכות מבחוץ ובקרבו ישפיל דעתו, על ידי שהראה לו בית הכסא שהוא מן האדם וכו', ודברי פי חכם חן:

וכן שמעתי פירוש הפסוק (תהלים צ"ג, א') ה' מלך גאות לבש, הא הגאוה מדה מגונה וכו', לכך אמר לצורך הנהגת המלוכה צריך לבוש הגאוה וכו': (צפנת פענח דף ג' ע"ג)

  1. ז. בשם הבעל שם טוב ז"ל, האדם יכול להשיג מה שהשיגו כל התנאים והאמוראים רק הגאות מעכב ואינו מניח להשיג, ועצבות נמשך גם כן מגאות כי הוא מחשב בעצמו שכפי גודל ערכי שאני איש חשוב מאוד, היה צריך להיות לי התלהבות וכו': (התנהגות שבספר בית אהרן)

  2. פרשת אחרי מות, אות ה'. השוכן אתם בתוך טומאותם. ביאר מורי זלה"ה מופת מובהק שהגאוה קשה מן החטא, כי בכל הטומאות והחטאים כתיב השוכן אתם בתוך טומאותם, מה שאין כן בגסי הרוח, דרשו בש"ס פרק קמא דסוטה (ה' א) אין אני והוא יכולין לדור בעולם שנאמר (תהלים ק"א, ה') גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל, ודברי פי חכם חן: (צפנת פענח סוף פרשת יתרו דף ע"ו ע"ד, רשפי אש פרשת בשלח אות ל"ד)

  3. ו. שמעתי בשם הבעש"ט זלה"ה שהיה מקרב אף בעלי עבירה רחמנא ליצלן, כשלא היו בגדלות, ומרחק בעלי תורה שאינם בעלי עבירה כשהיו בגדלות, ואמר שכשהוא בעל עבירה, ויודע מזה שהוא בעל עבירה, ומחמת זה הוא שפל בדעתו, ה' יתברך עמו, כי הוא השוכן אתם בתוך טומאותם, אבל בזה אף שאינו בעל עבירה, כיון שהוא בגדלות אין ה' יתברך עמו, כי אין אני והוא יכולין לדור (סוטה ה' א), עד כאן דבריו ודברי פי חכם חן: (פרי חיים אבות פרק ד' ד')

1.      Why exactly is the humility that makes the disgraced son so powerful? Did his ignominy strip him of illusions, force him to encounter something true about himself, something with greater power than the applauded but untested confidence of his brother?

And why is the first son limited? Is it that he has too much to lose by taking risks? Is it that he never tests the depth of his own strength, never discovers what is unique to him? Is it that his performance is so successful that he never becomes someone real, and remains a performer?

2.      This reminds me of the joke about the yeshiva bucher who rejects every shidduch suggested him. His rebbe asks for an explanation and the young man responds that he cannot settle for anything but the best, given what a great scholar he is. His Rebbe suggests that he take a break from dating in order to learn a little humility. The boy spends a month working on humility and returns to dating, which is to say, to rejecting every offer made him. The Rebbe asks for an explanation and the young man responds, “before I was merely a great scholar. Today I am a great scholar and also humble.”

The twist in the Besht’s teaching is to recognize that the king’s pride isn’t entirely misplaced. If his humility becomes an outer garment, it risks feeding arrogance. But hidden by the pride, perhaps it is safe.

What does that say about the encounter with G-d? G-d will give you drama if you need it, but His greatness is hidden elsewhere?

3.      The first statement in this teaching is striking enough. Pride holds us back from greatness.

But the second statement lands the punch; arrogance leads to depression. If depression is the loss of hope, the feeling that a bad situation is inescapable, that one is worthless, why would it be related to arrogance and pride?

My understanding is that Hassidut switches the modern Hebrew definition of the words “atsvut” and “merirut” (which we would translate respectively as sadness and bitterness). In Hassidut, merirut, sadness, is a dangerous thing, but also powerful at the right times. Atsvut is the enemy of vitality and life. With this in mind, Hassidut teaches that the yetser hara gets us to do aveirot in order to bring about atsvot, not the other way around. Atsvut is its true victory.

The Besht’s insight is that depression comes not from a place of recognizing how small you are, but from comparing how small you are with how great youbelieve yourself to be. Aspirations come from the deepest places within us – it is the confusion of our aspiration for our present state that creates the problems. Once we are afraid of what is true about ourselves we are trapped. Every failure becomes confirmation of a truth you cannot acknowledge.

4.      G-d dwells among Israel, even in their impurity. He may disapprove, He may be disappointed, He may punish or educate us for our mistakes. But he doesn’t abandon us for them. G-d can bear the presence of a sinner, at least so long as the sin isn’t of arrogance and there is contrition. But arrogance pushes G-d’s presence out of the world.

שיעורים נוספים ניתן למצוא בקטגוריות הבאות: חסידות
תאריך העלאה:כ״ט באדר ב׳ ה׳תשע״ו
08/04/16
צרו איתנו קשר גם באמצעות הוואטצאפ