תורה ברשת
שברת שילמת – וורט לפרשת ויקרא
הרב שי נווה
השיעור הועבר ע"י הרב שי נווה
שיעורים נוספים של המרצה ניתן למצוא כאן

א.

מדוע נדרש האדם לכפר על השגגה? מהי התביעה מהאדם בזה? הרי הוא לא התכוון!

אפשר לומר שמה שמעניין אותנו זה 'מבחן התוצאה', אמנם לא התכוונת לחטוא, לא ידעת ולא שמעת, אבל סופסוף עשית מעשה אסור, ועל התוצאה הזו שגרמת, אתה צריך לשלם ('שברת שילמת').

אך אפשר לראות בכפרה על השגגה משהו הרבה יותר עמוק: החטא בשגגה מלמד אותנו משהו על מגבלותיו של הטבע האנושי, על חוסר השליטה ועל חוסר המודעות. המצב הזה שבו יוצאת מתחת ידי תקלה בלא כוונתי, חושפת את הקיום הלקוי שלי כאדם. ונקודה זו כשלעצמה צריכה כפרה ותיקון.

כהמחשה למצבו הלוקה בחסר של האדם מביא המדרש מספר פסוקים מספר קהלת (פרק ו):

(ז) כָּל־עֲמַל הָאָדָם לְפִיהוּ וְגַם־הַנֶּפֶשׁ לֹא תִמָּלֵא: (ח) כִּי מַה־יּוֹתֵר לֶחָכָם מִן־הַכְּסִיל מַה־לֶּעָנִי יוֹדֵעַ לַהֲלֹךְ נֶגֶד הַחַיִּים:… (יב) כִּי מִי־יוֹדֵעַ מַה־טּוֹב לָאָדָם בַּחַיִּים מִסְפַּר יְמֵי־חַיֵּי הֶבְלוֹ וְיַעֲשֵׂם כַּצֵּל אֲשֶׁר מִי־יַגִּיד לָאָדָם מַה־יִּהְיֶה אַחֲרָיו תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ:

ועל פסוקים אלו מביא רבי לוי משל (ויקרא רבה (מרגליות) פרשת ויקרא פרשה ד):

אמ' ר' לוי לעירוני שהיה נשוא בת מלכים, אפעלפי שמאכילה כל מעדני עולם אינו יוצא ידי חובתו, למה, שהיא בת מלכים. כך כל מה שיפעל אדם עם נפשו אינו יוצא ידי חובתו, למה, שהיא מלמעלה.

הנפש לא תמלא. האדם בעניותו לא יכול להלך נגד החיים בקצבם המהיר והבלתי פוסק. האדם נשטף בזרם החיים ואינסוף הנסיבות. וכשם שנולד כך ימות במצב חצוי של גוף ונפש שלא מצליחים להגיע לידי פיוס והרמוניה. הפער הזה בא לידי ביטוי בשגגה, כשאדם חוטא שלא מבחירה, אלא פשוט משום שהוא אדם וככה הוא.

מצבו החצוי של האדם נזכר כאן במדרש על ידי משל מפורסם מאד:

תני ר' ישמעאל משל למלך שהיה לו פרדס והיו בו ביכורות נאות הושיב בו שני שומרין, אחד חיגר ואחד סומא, לשמרו. אמ' להן היזהרו בביכורות. הניחן והלך לו, אמ' לו חיגר לסומא ביכורות נאות אני רואה. אמ' לו הבא ונאכל. אמ' לו וכי יכול אני להלך. אמ' לו סומא וכי רואה אני. מה עשו רכב חיגר על גבי סומא ונטלו את הביכורות ואכלום. הלכו וישבו להם זה במקומו וזה במקומו. לימים בא המלך אמ' להן היכן ביכורות. אמ' לו סומא וכי רואה אני. אמ' לו חיגר וכי יכול אני להלך. מלך שהיה פיקח מה עשה, הרכיב חיגר על גבי סומא ודן אותם כאחד. אמ' להם כך עשיתם ואכלתם.

כך לעתיד לבוא אומ' הק' לנפש למה חטאת לפני, אומרת לפניו רבונו שלעולם אני הוא שחטאתי לפניך, הגוף חטא. מיום שיצאתי ממנו שמא חטאתי. אומ' לגוף למה חטאת, אומ' לפניו רבון העולמים הנפש חטאת, מיום שיצתה ממני לא מושלך אני לפניך כחרס על גבי אשפה. מה הקדוש ברוך הוא עושה, מחזיר נשמה לגוף ודן אותן כאחד.

 

ב.

הנושא הזה שאנו עוסקים בו כעת, החוויה האנושית של הסתמיות וחוסר השליטה, קשורה קשר עמוק מאד למחיית עמלק ולפורים.

סיפור המגילה יכול להתנועע בקלות על הציר שבין הסתמי/מקרי לבין המשמעותי/מושגח. כלומר קורא המגילה יכול לבחור לראות את כל הסיפור כרצף מקרי של אירועים שבדרך מעניינת ומפתיעה התחברו לכדי מעשה הצלה של היהודים מאויביהם. אך הבוחר להכניס דעת אל תוך הסיפור יראה בו את יד השם החבויה, המשחקת בהיסטוריה ומנווטת אותה אל מחוזות הגאולה.

הבחירה הזו, אם לראות בכל מקרה רנדומלי וסתמי או רצף משמעותי ומכוון, הינה ביטוי למאבק בעמלק. על מנת לקצר לא ארחיב כעת את העניין בזה, ואסתפק בהבאת דבריו של הרב שגר ע"ה בעניין זה:

הרב שג"ר, "פור הוא הגורל"

ישנו צד שוה לגורל ולמקרה – שניהם נתפסים כשרירותיים. הגורל נגזר על האדם בלי יחס למעשיו, בלי לשאול את פיו ושלא כתוצאה מבחירתו. ניסיונותיו לחמוק מגורלו מושמים לאל ומתגלים כנואלים. כך גם המקרה שאיננו תוצאה של כוונותיו או מעשיו של האדם.

על אף הצד השוה שביניהם הפוכים הם זה מזה. המקריות הינה 'הקלות הבלתי נסבלת של הקיום', ונעוצה היא באפשרות: יכול להיות כך, ויכול להיות גם אחרת. שואלים אנו: למה קרה דוקא כך? כל עוד קיימות אפשרויות, קיימת המקריות, ועמה חוסר המשמעות.

לא כן הגורל, "בחיק יוטל גורל". הוא מוטל ככובד מוחץ, נחרץ. הגורל הוא 'הכובד הבלתי נסבל של הקיום'. לגורל עומק קיומי, מה שאין כן למקרה. אלא שעומק זה אף הוא גבוה מהבנת האנוש, מקורו בגזירה האלוקית, ברצון הגבוה שאיננו מובן לאדם ולכן נתפס כשרירותיות, ומכאן כובדו. כשם שהאדם מנסה לשלוט במקריות, כך הוא מנסה הוא לברוח מגורלו, ונכשל בשתי המשימות.

סודה של המגילה הוא הגילוי העצום שהמקרה איננו אלא גורל. הסוף נעוץ בהתחלה. למעשה ההבדל ביניהם איננו אלא הבדל בנקודת המבט של האדם. שינוי המבט הוא עצמו הנצחון על עמלק, הנצחון על המקריות ועל חוסר המשמעות

 

כשם שהוויתו של האדם חצויה, והסתמיות מאיימת עליו לבולעו ולהפילו אל האין ולומר שהכל סתם, מקרה, שאין משמעות. כך גם העולם כולו עלול ליפול אל ההדוניזם הסתמי שלא מחפש משמעות. וממש כמו המשל על האדם שיש בו גוף ונפש כשני צירים שעלולים להיפרד האחד מהשני, כך גם העולם:

כי יד על כס יה מלחמה להשם בעמלק מדור דור.

השם אינו אומר כן אלא יה (הפסוק לא אומר י-ה-ו-ה, אלא רק י-ה) אמר רבי לוי בשם רבי חמא בי רבי חנינא כביכול כל זמן שזרעו של עמלק בעולם לא השם שלם ולא הכסא שלם (שאומר 'כס' ולא 'כסא') נעקר זרעו של עמלק הכסא שלם והשם שלם (פסיקתא רבתי (איש שלום) פרשה יב ד"ה דבר אחר זכור )

טוב. הלוואי ונזכה למחיית עמלק בשני ההיבטים הללו- האישי, בבחינת קרבן חטאת, וההיסטורי, בבחינת מחיית עמלק.

שבת שלום

שי

 

שיעורים נוספים ניתן למצוא בקטגוריות הבאות: ויקרא
תאריך העלאה:ז׳ באדר ב׳ ה׳תשע״ו
17/03/16
צרו איתנו קשר גם באמצעות הוואטצאפ