תורה ברשת
וורט לפרשת פקודי
הרב שי נווה
השיעור הועבר ע"י הרב שי נווה
שיעורים נוספים של המרצה ניתן למצוא כאן

 

השבת זהו הפרק האחרון בסיפור בהמשכים שלמדנו מפרשת יתרו ועד כאן. הציר המרכזי שסביבו מאורגנים כל הפרקים כולם (ובמיוחד מפרק כד עד מ) הוא חטא העגל. חטא העגל מסומן על ידי ספר שמות כאירוע היסטורירוחני מכונן, אשר חולל מהפכה עצומה באופי של מערכת היחסים של עם ישראל עם השם.

המעבר שלנו מהוויה של עם הנבואה וההתגלות לקיום של עם הספר והמצוות. אמנם, גם קודם חטא העגל היהדות ראתה ערך וחובה במערכת של מעשים והלכות, אך אלו היו ביטוי להתגלות ולמפגש אישי עם האלוהות, אך לאחר חטא העגל הכל מתחיל מלמטה, מבחוץ, מעשיה פרוזאית דקדקנית, שכוספת למגע ולמפגש ולעיתים, אולי, זוכה לו.

סיכום כל המהלך בצורת תרשים:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לכבודו של סוף ספר שמות וחתימת המהלך הארוך שתיארנו, אשתף בשתי מחשבות בעקבותיו.

ספר שמות פותח בחודש ניסן (יציאת מצרים, פרק יב, 'החודש הזה לכם וגו') ומסתיים בחודש ניסן (פרק מ יז) וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן. יש כאן סגירת מעגל סמלית, שמחזירה אותי למחשבות שהעסיקו אותי בתחילת הספר.

 

את ספר בראשית, חתמו הברכות של יעקב לבניו, שני שבטים התחרו שם על הבכורה ועל המנהיגות, יהודה ויוסף, ושני שבטים זכו לדלי של מים צוננים על הראש, שמעון ולוי. אך מיד בתחילתו של ספר שמות, יהודה ויוסף נעלמים ואת מרכז הבמה תופס לויעמרם ויוכבד, מרים, אהרון ומשה. מה פישרו של המעבר הזה? מדוע יהודה ויוסף מוחלפים בלוי?

 

אפשר שזה מסמל את המעבר מהראשית של ספר בראשית, מ'היהדות הטבעית', מ'שיחתן של עבדי אבות', ל'תורתן של בנים', לעולם יהודי מאורגן. מעבר ממחתרות לצה"ל, מנעורים לבגרות. מעין ביטוי להתמסדות ולהתברגנות, שמביאות איתן מצד אחד סדר, יציבות וארגון ומצד שני ניכור, שבלוניות ושיגרה. (ומעניין שכשמדברים על הגאולה, אז מדברים על משיח בן יוסף ומשיח בן דוד ולא על משיח בן לויואולי יש בזה ביטוי לגעגוע להיבטים מסוימים של 'טרום המדינה', רצון לעורר מחדש את הנעורים, הרומנטיקה והראשוניות).

 

פרשנות זו למעבר מעידן 'יהודהיוסף' לתוקפת 'הלווים', דומה למעבר מ'משכןראשון' ל'משכןשני'. שני המעברים הללו מתארים מעבר ממציאות רוחניתדתית טבעית יחסית ו'זורמת', 'סיפורית', אישית, למציאות רוחניתדתית הלכתית, פרקטית, סגורה, נורמטיבית וקולקטיבית.

 

הערה שניה קשורה לפסקה נפלאה של הראי"ה קוק בשמונה קבצים (קובץ ו עז)

במעשה המצוות ישנן שתי מטרות, המטרה העצמית והשניה צדדית. העצמית היא עצמיותם של התיקונים שהמצוות עושות בחיים ובעולם, והצדדית היא שהעסק במצוות בתור מצוות ד' מרומם ומעלה את האדם לספירה רוחנית גבוהה, מה שלא היה אפשר הדבר אלמלא היו לאדם עסקים רוחניים קדושים כמו מעשה המצוות

 

הרב קוק טוען שהמטרה העיקרית (העצמית) של המצוות, של ההלכה, איננה מטרה 'רוחניתדתית', אלא קשורה למגמה הכללית של התורה, של השם, 'לתקן עולם'. בפסקה המופלאה הזו מעודד אותנו הרב קוק לראות בהתנהלות ההלכתית שלנו ביטוי ואמצעי לתיקון העולם. אם כי יש לציין שהרב קוק לא עוצר בזה ומלמד שישנה גם מטרה צדדית, ערך מוסף, והיא המטרה הרוחנית, דתית, מיסטית, שמכוונת לשמים. (כמה מאתנו באמת חווים את ההלכה כמערכת שעיקר המכוון שלה הוא 'תיקונים שהמצוות עושות בחיים'?).

בהקשר ללימוד שלנו בספר שמות, אפשר לומר שהמהפכה שחולל חטא העגל השפיעה גם על היחס שלנו להלכה, לחיים הדתיים ולהתגלות. כפי שראינו, השבת שלפני חטא העגל הייתה אות וברית, האיסור מלאכה שבה היה ביטוי מעשי של תוכן בעל משמעות וחוויה מוחשית של אפקטיביות בעולם הזה, אך לאחר חטא העגל השבת הייתה להלכות ולענישה, כשהתוכן המשמעותי אבד בצללים.

 

ובהקשר לזה נזכרתי בפסקה הזו מהרב קוק. פיסקה שמבטאת את מה שההלכה אמורה, עשויה, מסוגלת להיות ואת מה שהיא הופכת להיות במצבה הנפול.

 

נסיים יחידה זו בתפילה להשם יתברך שיחזור וישרה שכינתו ביננו, שההלכה תחזור להיות ביטוי למשמעות ונראה ממש כיצד היא פועלת לתיקון עולם במלכות שדי. ועד אז, אנו מצדנו נהיה נאמנים לחלקנו בברית, נקבל עלינו את סמכות ההלכה גם בצורתה העכשווית. ונקרא אל השם שיביט משמים ויראה את המאמצים הגדולים של עם ישראל לאורך הדורות בנאמנותו להלכה, להלכה הזו שלאחר חטא העגל, ומתוך הבטה זו יאיר לנו וננסה לחדש את ההתקשרות כפי שהייתה אמורה להיות מלכתחילה.

 

שבת שלום

שי

שיעורים נוספים ניתן למצוא בקטגוריות הבאות: פקודי
תאריך העלאה:כ״ט באדר א׳ ה׳תשע״ו
09/03/16
צרו איתנו קשר גם באמצעות הוואטצאפ