תורה ברשת
Torat HaBesht I – Guiding Reflections
הרב יהושע וויסברג
השיעור הועבר ע"י הרב יהושע וויסברג
שיעורים נוספים של המרצה ניתן למצוא כאן


I strung together the teachings below in order to highlight an idea that is central to hassidut; our personal inner life is composed of the same fundamental building blocks (or “dynamics”) of our historical and national life. If an event takes place in the Tanakh, not only does it take place today as well, but the entire narrative, with all its characters, takes place within each one of us; we are Pharo to ourselves, just as we can be Moses to ourselves, just as we are Egypt, just as we can be Israel.

I chose the individual teachings with an eye for a particularly surprising or interesting term or phrase that I thought might provoke some discussion.

The first teaching notes out that the term גאל can mean to redeem the soul just as it can mean to redeem a people, and the Besht encourages us to begin with the personal.

The second teaching continues the first, but opens with the extraordinary image of each of us having within us “Moses, Aharon and Egypt”. The entire drama is internal, and we are Egypt and Pharo just as we are Moses and Israel. Moshe, is דעת, the ability to connect it all, to grasp that there exists larger context, to remember the Truth on which the whole situation is playing out. The teaching reminds me of a Yehuda Amichai poem "פתוח סגור פתוח", עמ' 29

המלך הצרפתי המפורסם אמר, אחרַי המבול

ונח הצדיק אמר, לפנַי המבול

וכשיצא מן התיבה אמר המבול מאחורי,

ואני אומר, אני בתוך המבול

אני התיבה ואני חיות טמאות וחיות טהורות

ואני שנים זכר ונקבה…

ואני שתיל הגפן…

ובסוף אהיה אררט גבוה, בודד ויבש.

ונושא על כתפַי תֵבה משונה וריקה

ובה שאריות אהבה וזכר תפִלות  וקצת מן התקוה.  

The third teaching adds a tremendous image, I think –שלא ידעו חסרונם. Learning and also feeling lack is the first step towards daat/Moshe. Forgetting and growing numb to what one lacks is exile/Pharo.

The fourth source is not directly related, but seems to me to respond to the tension between Moshe and Pharo with an appeal for simple, innocent and complete faith; Faith which is more than just reasoned trust, but rather blind existential faith -giving oneself over uncritically to someone. The Besht identifies this kind of faith with the פתי toward whom the Tanakh is ambivalent.

The fifth source is much more difficult. Using a much more difficult kabalistic vocabulary, it introduces the concept of רע ככסא אל הטוב. What does that mean? In the opening paragraph of the fifth teaching Moshe doubts his ability to raise the good from the bad, since he himself contains the potentiality for bad as well as good. The reading of the burning bush is wonderful.


1.     בעל שם טוב שמות פרשת שמות – כך יש בפרטות אדם אחד

ה. ענין גלות מצרים וגאולת מצרים כמו שהיה בדרך כללות אומה הישראלית כך יש בפרטות אדם אחד, וכמו ששמעתי פירוש הפסוק (תהלים ס"ט, י"ט) קרבה אל נפשי גאלה כי קודם שיתפלל על גאולה כללית צריך להתפלל על גאולה פרטית לנפשו, ודברי פי חכם חן: (תולדות יעקב יוסף פרשת שמיני דף פ"ח ע"א)

2.     בעל שם טוב שמות פרשת שמות – האדם הוא עולם קטן ויש בו משה ואהרן ומצרים

יט. והנה האדם הוא עולם קטן ויש בו משה ואהרן ומצרים, והשלם שיש בו דעת לחבר כל המדריגות של בני דורו להעלותן ולהדביקם בשורשם, שכולל את עצמו עמהן, נקרא משה, שהוא כולל בעצמו כל בני דורו, ונקרא דעת, דור דעה, ואדם רשע נקרא קטן שאין בו דעת וכו': (תולדות יעקב יוסף פרשת בראשית דף י"ב ע"ב)

3.     בעל שם טוב שמות פרשת שמות – שלא ידעו חסרונם

יח. הנה זה היה סיבת גלות מצרים שלא ידעו חסרונם כמבואר בכתבי האר"י זלה"ה כי בגלות מצרים נסתלק הדעת, וזהו שאמר הכתוב וירא ה' כי סר לראות וגו' יעוין שם, לכך היו בגלות אצל פרעה בחינת העורף מקום השכחה, לכן אמר פרעה לא ידעתי את ה' היפך הדעת, עד שנתגלה בעולם בחינת משה שהוא בחינת הדעת, ואז וימת מלך מצרים שהוא פרעה העורף, שנסתלק השכחה ובא בחינת דעת בעולם, ואז ידעו חסרונם, ולכך ויאנחו בני ישראל מן העבודה שחסרו עבודת ה' יתברך ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה, וכל זה על ידי ומשה היה רועה וגו', ולכך מאחר שעיקר גלות מצרים היה על ידי שנסתלק הדעת בחינת גלות הרוחני שהיו בגדר השכחה ולא ידעו חסרונם לכך נמשך מגלות הרוחני גלות הגשמי, מה שאין כן כשידעו חסרונם על ידי בחינת הדעת, אז עשו תשובה לתקן חסרונם ונתקרב קץ הגאולה: (תולדות יעקב יוסף פרשת פקודי דף ע"ה ע"א)

4.     בעל שם טוב שמות פרשת שמות – איך בין א נער און גלייב

י. ויאמר אנכי אלהי אביך וגו'. ובמדרש (שמות רבה ג', א') הדא הוא דכתיב (משלי י"ד, ט"ו) פתי יאמין לכל דבר, מה פתי נער, שכן בערביא קורין לנער פתיא, שמעתי מפי הצדיק ר"נ זי"ע (נראה ברור שכוונתו על הרב ר' נח מלעכוויץ) שהבעל שם טוב ז"ל אמר לתלמידיו, אחרי כל השגות שהשגתי למעלה בשורשי התורה והמצוות ואחר כל התענוג מהשגותי, אני מניח את כל ההשגות ומחזיק אני באמונה פשוטה "איך בין א נער און גלייב", [אני נער ומאמין] ומו"ר הצדיק ר"מ זי"ע אמר שעוד פירש הבעש"ט דבריו יותר ואמר ואם דכתיב פתי יאמין לכל דבר, הלא כתיב (תהלים קט"ז, ו') שומר פתאים ה': (יסוד העבודה מכתב כ"ד עיין שם)


5.     בעל שם טוב שמות פרשת שמות – הרע הוא כסא אל הטוב

ט. שמעתי בשם מורי וירא ה' כי סר לראות, כי היה משה רבינו ירא שמא הוא קליפה עד שאמר משה משה אז אמר הנני, והענין כי משה שמו כולל כל העולמות ולכך שמו הוקשה לו, והענין כמו שהשכינה כוללת כל העולמות דומם וצומח וכל הנבראים טובים ורעים, כך אות מ' מן משה הרומז למלכות כולל כל הענינים גם כן, ואות ש' כולל כל הרוחות, ואות ה' הנשמות, ולכך שמו הוקשה לו, (ודרשו חז"ל (זוהר ברע"מ ח"ב קנ"ז) מנורה שקלים החודש ראשי תיבות משה וכו'),

אבל באמת שמו עצמו הוקשה לו, ששמו כולל כל מיני רע גם כן זה היה תמוה לו, שהיחוד האמיתי הוא השכינה, ואיך כוללת שני הפכיים בנושא אחד, טוב ורע, שהם שני הפכיים והוא היחוד, וכן גם כן שמו משה גם כן כולל הכל ואיך נעשה היחוד על ידו, וזהו שאמרו בש"ס (בכורות ה' א) משה רבכם קביוסטוס [גונב נפשות], אבל באמת אתי שפיר כי הרע הוא כסא אל הטוב, כמו ופרעה הקריב (שמות י"ד, י') או על ידי שרואה מעשה הרשעים יש לו הנאה שהוא צדיק, ויש לו הנאה ותענוג, ונעשה זה בכל העולמות שבא התענוג על ידי הרע, וכמעט שעל ידי זה יש לרע עלייה גם כן, רק כשעולה משם יתפרדו כל פועלי און, וכן מחשבה רעה היא כסא על דרך הנ"ל, וזהו שכשאמר משה פעם ראשונה לא אמר הנני, שהיה תמוה לו איך נעשה יחוד, כי כשנגלה בסנה מדריגה תחתונה, נפתחו כל מקורות עליונות עד למטה, ומה טעם לא יבער הסנה, שיכלו ויתבערו הרע שהוא הסנה, עד שאמר לו פעם שניה משה שנעשה על ידי זה יחוד, וחיבור וקישור מדריגה תחתונה בעליונה וכו' אז אמר הנני, ודברי פי חכם חן כי קצרתי: (בן פורת יוסף דף קכ"ו ע"ג, כ"ט ע"א)

שיעורים נוספים ניתן למצוא בקטגוריות הבאות: חסידות
תאריך העלאה:ח׳ בשבט ה׳תשע״ו
צרו איתנו קשר גם באמצעות הוואטצאפ