מה חדש בנשמת?
מאמר של הרב שי לתשעה באב

בתשעה באב ישנו איסור על לימוד תורה, כי התורה משמחת ליבו של אדם. הניתוק ממקור חיינו, נועד להזכיר לנו את העצב והכאב על חורבן בית מקדשינו. לפניכם מאמר של הרב שי על סיפורי החורבן, וניתן ללמוד אותו בתשעה באב.

בשורות טובות!

 

גדול הוא כאב הבדידות, נפלאה היא האחריות/ הרב שי נוה

(עיון בכמה מעשים בבבלי גיטין נ"ז-נ"ח)

 

בפרק זה נעיין בחלק מסוגיה אגדית ארוכה המתארת את סיפור חורבן בית המקדש הראשון והשני. יש בסוגיה חיפוש הגורמים לחורבן, יש תיאורים (קשים) של החורבן ויש גם עיסוק במשמעות הדתית-רוחנית-היסטורית של החורבן והגלות. הסוגיה השלמה ארוכה ואנו נתבונן בחלק ממנה, חלק העוסק בניסיון לתאר את דרכי ההתמודדות הדתית-רוחנית האפשריות עם החורבן וכן בהשפעת החורבן על עבודת ה'.

מותר לזעוק

המעשה הראשון שנראה ילמד אותנו שתגובה רגשית-דתית לגיטימית, ואף מתבקשת, לחורבן ולזוועות היא לא בהכרח קבלה אדישה ומצטדקת של 'הכל לטובה' וכד', אלא פנייה בשאלה ואף בזעקה כלפי העוול והשואה הבלתי מובנים והנראים 'בלתי מידתיים':

מעשה בד' מאות ילדים וילדות שנשבו לקלון, הרגישו בעצמן למה הן מתבקשים, אמרו: אם אנו טובעין בים אנו באין לחיי העולם הבא?  דרש להן הגדול שבהן:  (תהלים ס"ח) אמר ה' מבשן אשיב אשיב ממצולות ים, מבשן אשיב – מבין שיני אריה אשיב, ממצולות ים – אלו  שטובעין בים; כיון ששמעו ילדות כך, קפצו כולן ונפלו לתוך הים. נשאו ילדים ק"ו בעצמן… אף הם קפצו לתוך הים. ועליהם הכתוב אומר:  (תהלים מ"ד) כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן  טבחה.

 

ברבים מהמעשים המובאים בסוגיה מדובר על ילדים וילדות, אפשר שזוהי דרכו של המספר להעצים את הקטסטרופה והכאב, אך אפשר גם שבדרך זו התלמוד מחריף את חוסר ההיגיון שיש בחורבן, אפשר שזוהי דרכו לומר לנו שלא נחפש כאן מענה בדמות 'שכר ועונש', שכן מה חטאו ילדים וילדות? היש בעולם חטא שילדים יכולים היו לחטוא בו שהיה מטיל עליהם עונשים כל כך אכזריים?!

במעשה שלפנינו נלקחים 400 ילדים וילדות לקלון, פירושו של דבר לא סתם עבדות אלא זנות פדופילית. כפי שכבר הערנו המספר 400 בספרות חז"ל הינו מספר טיפולוגי ולא בהכרח מספר ממשי, כלומר ילדים רבים, רבים מאד, רבים מדי, עברו את הזוועה הזו ונלקחו להיות שפחות מין ועבדי מין ברומי. מעניין להבין את הדיאלוג התמוה שהתקיים על האנייה, מה שואלים הילדים? מהו ספקם? האם הם דנים בדין 'שולח יד בנפשו', או שמא הם מתלבטים בעניין רחב ומהותי הרבה יותר- האם מצולות הים נמצאים תחת ממשלתו של ה'? האם הוא ית' יוכל לדלות אותם ממעמקי הים התיכון ולהביאם לחיי העולם הבא?

אם זוהי שאלתם הרי שאין מדובר פה רק בספק ילדותי נאיבי, אלא שהמספר שם בפי הילדים שאלה כואבת ותוססת: האין החורבן מטיל עלינו את אימת הספק? המספר בעצם חושף את שאלתו/כאבו: כשאנו רואים לנגד עיננו שואה והרס בלתי נתפסים, מתחיל הספק לכרסם: האם יש אזור או זמן שלא נמצא תחת 'הרדאר' של ה'?

ה'גדול שבהם' משוכנע שגם ממצולות הים ה' ישיבם, המספר שם בפיו פסוקים מתהלים ס"ח, מזמור זה כולו חדור באמונה הבוטחת והשאננה שה' ישיב וינהל ויארגן:

(ב) יָקוּם אֱלֹהִים יָפוּצוּ אוֹיְבָיו וְיָנוּסוּ מְשַׂנְאָיו מִפָּנָיו: (ג) כְּהִנְדֹּף עָשָׁן תִּנְדֹּף כְּהִמֵּס דּוֹנַג מִפְּנֵי־אֵשׁ יֹאבְדוּ רְשָׁעִים מִפְּנֵי אֱלֹהִים: (ד) וְצַדִּיקִים יִשְׂמְחוּ יַעַלְצוּ לִפְנֵי אֱלֹהִים וְיָשִׂישׂוּ בְשִׂמְחָה: (ה) שִׁירוּ לֵאלֹהִים זַמְּרוּ שְׁמוֹ סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּי