עידית וולף/ בוגרת המדרשה -השנה בשליחות בית מדרש תורה מציון באוסטרליה

"אין לי אפילו מילים שיביעו את התודה העצומה שלי… היה כל כך טעים, מעניין (חפרתי לכם בשאלות) ואפילו הרגשתי בית (ואני בכלל מבית חילוני!) … היו רגעים שהבנתי שזה יותר משמעותי מטרקים ומטיול שאחרי צבא כי דווקא פה בניו זילנד הרגשתי את השבת ולמדתי הרבה. פה זה הכי לא משנה אם אתה דתי או חילוני, כולנו עם אחד.

הפרשת חלה

המשפטים האלה הם חלק ממכתב שנועה, מטיילת שפגשנו בניו זילנד השאירה לנו (שליחי סידני, אוסטרליה.) אחרי שהצטרפה אלינו לשבת בניו זילנד.

החיים בשליחות מאוד עמוסים, כל הבוקר בביה''ס עם לו''ז צפוף, בני עקיבא כל יום, בניית קשר עם חניכים ותלמידים, לימוד בחברותות כל ערב, שיעורים לנשים, אירועים לכבוד החגים ובקיצור עבודה מסביב לשעון.

בנוסף לזה כל הזמן יש את הרצון לחפש ולראות איפה אפשר עוד לחדש, איפה אפשר לשנות ולשפר, איפה אפשר להוסיף ארוע גדול ומשמעותי. לפעמים מרב הרצון לחדש ולשנות אני שוכחת שדווקא העבודה היומיומית היא העבודה המשמעותית שיש. ההשפעה של שליח לא נמדדת רק בכמות האנשים שהגיעו למסיבת חנוכה שארגנת, או לפי כמות ההזמנות לארוחת שבת שאני מקבלת. היא נמדדת גם לפי ההתנהגות שלי בכל יום ויום.

 

סיפורים על אירועים גדולים שארגנו, שקיימנו ושעברו בהצלחה לא חסר. אבל בעיניי ההשפעה האמיתית היא לא בארוע החד פעמי, ההשפעה האמיתית היא בארוחת שבת אצל משפחה, כאשר יושבים מסביב לשולחן ושרים שירי שבת., כשמנהלים שיחות אחרי התפילה על משהו שלמדנו השבוע, וגם כשמטיילים בחופשת קיץ בניו זילנד ונחמדים לאנשים שפוגשים בדרך. בשבילי הסיפוק הכי גדול בשליחות מגיע מהדברים הקטנים. אחרי החופש נגשה אליי חברותא שלי ואמרה לי "עידית, כל השבוע חיכיתי לראות אותך ולספר לך מה קרה" היא ספרה שהיא הלכה ונתקלה באבן ופתאום היא הבינה מה זה השגחה פרטית. הבעיה היתה שהיא רצתה לחלוק את המחשבה הזאת עם מישהו והיא לא ידעה עם מי.

השנה אסתי איתן ואני יצאנו לשליחות מטעם 'תורה מציון' לסידני. עיקר השליחות שלנו מתמקדת בבית המדרש ובחברותות. אנו לומדות בכל יום עם הנשים בקהילה, החברותות יכולות להיות עם נשים שחוזרות בתשובה ומעונינות ללמוד הלכות שבת, או עם בנות שחזרו משנת מדרשה בארץ ורוצות להמשיך את לימוד הגמרא. זה יכול להיות לימוד עם אמא ובת שפשוט רוצות ללמוד יותר, וגם לימוד עם נשים מבוגרות שאוהבות ללמוד -ובעיקר לדבר על הילדים והנכדים.

משפט שאסתי ואני שומעות הרבה הוא "אתם לא מבינות עד כמה אתם משפיעות". העניין פה הוא פשוט להיות דמות תורנית שאנשים יכולים להתחבר אליה. להראות לקהילה ולאנשים שאפשר להיות בן אדם דתי שלומד ושומר את ההלכה וחי חיים של כיף ושמחה. אמהות אומרות לנו הרבה שהדברים הגדולים נחמדים, אבל מבחינתם עצם העובדה שהבת שלהם יכולה לראות בנו דמויות דתיות שמשפיעות אז מילאנו את השליחות שלנו.

בשנים שהיינו בנשמת, היינו מוקפות ברבנים ובתלמידות חכמים ובנשים שכל עולמם תורה, פה אנו זוכות להראות לקהילה קצת מהעולם התורני שקיים, ולצאת ולהשפיע מכל מה שלמדנו במדרשה.

בנשמת קבלתי את ההזדמנות ללמוד תורה. למדתי כיצד ללמוד תורה וכיצד לאהוב את לימוד התורה. ועכשיו כשאני כאן באוסטרליה, אני מנסה להעביר את זה הלאה, את השמחה שיש בלימוד תורה ובחיי תורה.

בעז"ה שנזכה להמשיך את לימוד התורה והפצת התורה בכל מקום שבו נהיה.

פסח כשר ושמח לכולם!

עידית וולף.

 

עידית ואסתי

 

צרו איתנו קשר גם באמצעות הוואטצאפ