“גם וגם”

להיות רכזת חברה במוסד שהעיקר בו הוא הלימוד זה לא פשוט.

לפעמים חולפת לי בראש המחשבה, שאני עושה את הדבר הכי שולי במדרשה ושאולי עדיף להפסיק להפריע לבנות להתרכז במה שחשוב באמת.

לפעמים אני פועלת מתוך תודעה שהפעילויות החברתיות שלנו במדרשה, הן לא סתם, הן חלק משמעותי מהעולם התורני, למשל: סליחות, ערב התעוררות, ליל הושענא רבה, נסיעה לקבר רחל, מסיבת חנוכה, משמרים, מסיבת פורים ועוד ועוד..

 

טיול שנתי

אבל עכשיו אני רוצה רגע להתעמת עם השאלה הקשה

האם יש ערך עצמי לפעילות חברתית חווייתית?

האם ערב גיבוש מועיל לעולמה הפנימי של בת המדרשה?

האם גלישת צוקים (סנפלינג או כמו שקראנו לזה בטיול סוף הזמן – "ספרלינג") או טיול אופניים הם אבן בעולמה הרוחני?

כאשר מתכננים טיול חנוכה או טיול סוף הזמן, האם זה חייב להיות טיול עם ערך מוסף: בעקבות המכבים, הפלמ״ח או מגילות קומראן?

או שזה יכול להיות סתם זמן איכות עם החברות, פעילות של העצמה אישית, שעות של כיף ואוכל טעים וכמה תמונות חדשות- אחת לתמונת פרופיל של הפייסבוק ואחת לתמונת נושא של הקבוצה שלי בוואצפ וכמה למזכרת..

צד אחד טוען שזאת שנה מיוחדת, מרוכזת ועוצמתית, וכל רגע בה צריך להיות מכוון להתקדמות תורנית. 
שזאת הזדמנות לחוות שנה של ״לחיות בסרט אחר״ להתמסר לתורה ולראות איך כל דבר בחיים יכול להיעשות מתוך תורה ועם הפנים לתורה.

ערב הוריםהצד השני מבקש להיות מציאותי, כדי ללמוד צריך חברה נעימה ותומכת. דיבוק חברות, חוויות משותפות, רגעי פחד (בסנפלינג) שהופכים לזיכרון מתוק. שהרגעים האלה הם שנותנים כח ללימוד להתגבר ולחיות.

אנחנו מכירות את מה שהרב שי אומר, שאין דבר כזה ״גם וגם״. אז אל תגידו שחצי מהטיול יהיה כזה וחצי אחרת. (למרות שבפועל זה בערך מה שקורה כאן…)

אשמח לשמוע מהכיוון שלך: מה את חושבת על זה, מה נשאר אתך בכיסים אחרי נשמת, עם מה יצאת ומה מחזיר אותך לשנה הראשונה שלך כאן בנשמת..

אביטל רייך: vituul@gmail.com

 

 

 

 

צרו איתנו קשר גם באמצעות הוואטצאפ