ביום חמישי בערב חגגנו בנשמת את הוצאתו לאור של ספר "נשמת הבית" – ספר שאלות ותשובות שכתבו יועצות הלכה. הדברים שלהלן לקוחים מתוך דבריה של הרבנית נועה לאו בטקס:

פרשת השבוע שנקרא השבת, פרשת ויצא, היא אחת הפרשות הפוריות ביותר בתורה.
בין פסוקיה נולדים ליעקב ולנשותיו 12 צאצאים, 11 בנים ובת, דינה. אולם בתוך כל השפע הזה מופיעה גם מצוקתה הגדולה של רחל, העקרה. מצוקה זו מגיעה לשיאה אחרי שלאה יולדת 4 בנים ורחל זועקת ליעקב: הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי.
תשובתו של יעקב מתמיהה במה שנראה כחוסר הרגישות שבה: ויחר אף יעקב ברחל ויאמר: התחת אלקים אנכי, אשר מנע ממך פרי בטן.

פרשנים רבים ניסו להסביר תשובה זו, ולתרץ את דברי יעקב, אך דומה שדברי חז"ל בבראשית רבה הם הפשוטים ביותר: אמר לו הקב"ה (ליעקב): כך עונים את המעוקות?
אכן, חטא יעקב בענותו כך לרחל. מתוך עמדתו כאב המשפחה הגדלה והולכת, הוא לא היה רגיש למצוקתה של רחל, וענה לה בחוסר רגישות, שעליה גם נענש בהמשך (בסיפור יוסף). 
ברצוני להביא פירוש נוסף לדברי יעקב, שלמרות שאינו פשט הענין יש בו תובנה חשובה ומשמעותית לימינו. כוונתי לפירושו של ר' יצחק עראמה, בעל עקידת יצחק, שהובא בעיונים של נחמה ליבוביץ לספר בראשית.

בעל עקידת יצחק מסביר בפרשת בראשית את שני השמות שניתנו לאישה – "אשה" ו"חוה": 
והנה בשני השמות "אשה", "חוה", נתבאר שיש לאשה שתי תכליות: האחד – מה שיורה עליו שם "אשה"- "כי מאיש לוקחה" וכמוהו תוכל להבין ולהשכיל בדברי שכל וחסידות, כפי שעשו האמהות וכמה צדקניות ונביאות כאשר יורה פשט פרשת אשת חיל. והשני ענין ההולדה והיותה כלי אליה ומוטבעת אל הלידה וגידול הבנים, כאשר יורה שם "חוה – אם כל חי".
והנה תהיה האשה כאשר לא תלד מנועה מהתכלית הקטן (=של הלידה) ותשאר להרע או להטיב כמו האיש אשר לא יוליד, ונאמר עליהם: "ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם, טוב מבנים ומבנות"…

מתוך פירוש זה הוא מסביר את כעסו של יעקב:
על כן חרה אף יעקב ברחל, כאשר אמרה: "הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי", לגעור בה ולהשכילה בזה הענין הנכבד והוא שהיא אינה מתה לפי התכלית המשותף (לגבר ולאישה) באשר מנע ממנה פרי בטן, כמו שיהיה בו העניין גם כן אם לא יוליד".
ובמילותיה של פרופ' נחמה ליבוביץ: "כעסו של יעקב מתפרש כאן ככעס על ששכחה רחל את יעודה האמיתי, העיקרי, אשר – לפי דברי בעל עקידת יצחק – אינו שונה מיעודו הוא (של הגבר)… והיא בגעגועיה לילד ראתה את כל עולמה רק ביעודה השני, "הקטן", להיות אם, ובלעדיו אין חייה חיים… הרי זו בגידה בתפקיד, בריחה מן היעוד… לא בהיותה אישה אלא בהיותה אדם!"

כפי שאמרתי, אינני בטוחה שהסברו של ר' יצחק עראמה הוא פשט הכתוב, ואיני בטוחה שזו הדרך הנכונה לעודד אישה חשוכת ילדים, אבל הדגשתו של בעל עקידת יצחק את שני תפקידיה של האישה, היא חשובה ביותר. זכינו לחיות בדור שבו ניתן לנשים ללמוד להבין ולהשכיל "בדברי שכל וחסידות". אפשרות זו של מימוש מהות האישה כאדם, הובילה נשים ללמוד תורה ברמה גבוהה וכשלב נוסף הגענו להקמת תוכנית יועצות ההלכה. אם מותר לי לומר כך, נדמה לי שבעל עקידת יצחק מתאר כאן יועצת הלכה, המשלבת בין שני יעודיה של האישה, ועוסקת בלימוד תורה הנוגע למהותן של נשים, לסודות של גופן ולנס הגדול של יכולת ההולדה שנתנה להן.
הרבה פעמים משווים הוצאת ספר ללידה, ואת שלבי כתיבתו לקושי ההריון ולחבלי הלידה. אני מודה שאיני אוהבת את ההשוואה. שום דבר אינו יכול להשתוות לחוויה העוצמתית של לידה. בהקשר של הספר אני מעדיפה את הביטוי "הוצאה לאור".

איני יודעת מדוע הביטוי "להוציא לאור" התייחד דוקא להוצאת ספרים. בהקשר שלנו נראה לי שהספר דוקא מוציא לאור את פעילות יועצות ההלכה. פעילות שבדרך כלל נעשית "בחושך" במובן של מקום מוצנע ופרטי, באינטימיות בין השואלת ליועצת. בספר הזה פרסנו את העקרונות המנחים אותנו בעבודתינו: יחס אישי לאישה והתיחסות למה שעובר עליה ועל אישה בצד הרגשי, התיחסות לצדדים רפואיים העולים משאלתה (בלי לתת יעוץ רפואי, אלא רק הפניה או הרחבת המ