חוויות מהתקופה הראשונה של הקפסולות

שבוע שעבר הסתיימה התקופה הראשונה של הקפסולות שהיתה כמעט חודש, התלמידות היו מחולקות לקבוצות של כ20 בנות. יחד הם למדו, אכלו, ישנו ובעצם היו כל הזמן ביחד, כולל שבתות, יום ירושלים, שבועות וכל מה שהיה באמצע.

שירה אלקס, תלמידה משיעור א’ מספרת על החוויה המיוחדת:

“בתקופת הקורונה למדתי מה זה ללמוד תורה בתוך החיים שלי, בלי קשר למסגרת. ממש לקבוע עיתים לתורה ולתפילה. היה די קשה בלי ההווי שבדרך כל קיים במדרשה, אבל סך הכל למדתי לייצר לעצמי זמן ומקום של הלימוד בשבילי. למדתי ליישם את הערכים ואת התורה שקניתי במהלך השנה, בקרב המשפחה שלי והקרובים שלי.
אני זוכרת כמה שמחתי כשהודיעו לי שחוזרים למדרשה. כ”כ התגעגעתי לחברות שלי, לצוות, לשיעורים, לחבורות ולחברותות שלי!
מיד כשהגענו, הייתה אוירה ממש טובה (למרות שהיה קשה להיות עם המחיצות והמסיכות וכו’). התגבשה קבוצה מדהימה! הצוות תמך בנו כל הזמן ועל זה אני מודה לכולם!

אמנם לא יכולנו לצאת מהקפסולות במשך הרבה זמן והיינו שם תמיד, גם בסופי שבוע, שבתות, בערבים וכו’, היו בנות בבית המדרש כל הזמן! הרגשתי שהלימוד הפך להיות ממש משמעותי ופורה, אחרי הרבה זמן שהיה קשה ליצור את זה בעצמי.
עשינו המון פעילויות ביחד. נסענו לעין לבן עם כולם, שיחקנו כל הלילה, היו מסיבות, היו שיחות מאוד עמוקות. הרגשתי שכולנו באנו באמת כדי ליצור איזו חוויה טובה לסוף השנה. אנחנו גומרות בטעם טוב, טעם של עוד..

דווקא המחיצות שבין הקפסולות גרמו לי להרגיש את הקשר ביני לבין החברות בקבוצות האחרות; היינו צריכים לקבוע מראש איפה ומתי נפגשים בחוץ, הזמן שלנו אחת עם השניה הפך להיות יותר יקר ומשמעותי.
באופן אירוני, המרחק בתקופת הקורונה הביא ממש לקירוב לבבות. נוצרו חוויות וקשרים חדשים וטובים שלא היו בעבר וזה מדהים בעיניי.”

צרו איתנו קשר גם באמצעות הוואטצאפ