מה חדש בנשמת?
כל הנשמה תהללי-ה, הללוי-ה/ תהילה קגן
בוגרות יקרות!
לכבוד ר"ח סיוון שעברנו השבוע, ולכבוד דוד המלך שנולד ונפטר בשבועות,
אני רוצה לשתף אתכן במה שלמדנו השבוע בחוג תהילים (כל שבוע אנחנו לומדות יחד מזמור כלשהו מתהילים).
והפעם- המזמור שסוגר את ספר תהילים, המזמור ה-150. ק"נ.
הוא לא במקרה "יצא" המזמור האחרון בספר. זהו מזמור קצר, שכולו הלל.
אין בו כאב, אין חסרון, אין ריחוק, אין כמיהה ואין בקשה. רק הלל.
ולכן הוא מתאים כל כך לסגור את ספר התהילים- שכן כל כולו תהילה.
המזמור הזה כ"כ קצר, שישה פסוקים בלבד,  שלוש-עשרה (!) פעמים השורש הלל חוזר בו והוא פשוט מכיל את כל תהילת ה':
א  הַלְלוּ-יָהּ:

הַלְלוּ-אֵל בְּקָדְשׁוֹ;    הַלְלוּהוּ, בִּרְקִיעַ עֻזּוֹ.

ב  הַלְלוּהוּ בִגְבוּרֹתָיו;    הַלְלוּהוּ, כְּרֹב גֻּדְלוֹ.

ג  הַלְלוּהוּ, בְּתֵקַע שׁוֹפָר;    הַלְלוּהוּ, בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר.

ד  הַלְלוּהוּ, בְּתֹף וּמָחוֹל;    הַלְלוּהוּ, בְּמִנִּים וְעֻגָב.

ה  הַלְלוּהוּ בְצִלְצְלֵי-שָׁמַע;    הַלְלוּהוּ, בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה.

ו  כֹּל הַנְּשָׁמָה, תְּהַלֵּל יָהּ